top of page

פנטזיה ומונטסורי במבט חדש

אחד הנושאים שמאוד העסיקו אותי מאז שנחשפתי אל הגישה של ד"ר מריה מונטסורי, היה הנושא של משחקי דמיון ופנטזיה אצל ילדים. נחשפתי לעוד אנשים שתהו ושאלו לגבי התחום והתשובות לא סיפקו אותי.

השאלה שעלתה אצלי שוב ושוב היא שלא הגיוני בעיני, שהגישה לא מקבלת לחיקה משהו שהוא כל כך טבעי אצל ילדים. אם נתצפת על ילדים נראה, שכל הנושא של דמיון, משחקי פנטזיה והמצאה הם חלק מההתפתחות- חברים דמיוניים, חיקוי האמא שמניקה, החזקת מקל ודמיון שהוא גלידה או רובה, מפלצות, פיות, בישול חרבות ...הכל חי אצלם וקורה מעצמו.. אז איך יכול להיות שד"ר מונטסורי מבטלת את הדחף הטבעי הזה? הרי כמעט כל הגישה שלה מבוססת על התבוננות בצרכי הילד, לאפשר לו את מה שבא ממנו ואת מה שהוא מוכן אליו...


לאחרונה קראתי את הספר "the advanced montessori method volume one" בו ישנה סקירה מתקדמת של תופעות שונות בהתפתחותו של הילד שד"ר מריה מונטסורי חקרה.

ושם ניתן לקבל תשובה שאותי היא מספקת ומסתדרת נהדר עם הגישה אותה אנו מכירים.


נתחיל מלהבין את התקופה שבה התפתחה כל הגישה החינוכית של מונטסורי. אנו חוזרים אל תקופה בה ילדים היו ללא מעמד כלל.

תקופה שבה ראיית הילד והיכולת לעזור לו לגלות את הפוטנציאל שלא לא היתה גישת חינוך מקובלת.

הילדים היו נשלטים על ידי המבוגרים, אמורים להתיישר בקו אחיד, ממושמע, לא מפריע ותבניתי.

גישות החינוך היו מבוססות על ענישה, הפחדה, כבוד ומוסכמות דתיות.

מונטסורי הביאה משהו אחר, שגרם להרבה אנטי סביבה.

היא הביאה דיבור אופטימי ורך, התבוננות על הילד כנפש טהורה ומלאה בלמידה והתפתחות גם עבור המבוגרים. ד"ר מונטסורי לא האמינה בשימוש במינפולציות רגשיות ושליטה בילדים ולכן הקפידה להשתמש בשפה אשר אינה דומה לשפה דתית ולשפה הרווחת בעולם המבוגרים בתקופה זו.

בתקופה זו של המאה ה19 כאשר מבוגרים רצו שהילדים יניחו להם בשקט הם היו "שולחים אותם לשחק" כאשר הם רצו שהילדים ילכו לישון הם סיפרו שיש "שדים בלילה שיכולים לחטוף אותם" או כשרצו שהילדים יתנהגו יפה, סיפרו שיש "פיות קסומות שיתנו להם מתנות"

עולם הפנטזיה והמשחק, שימש את המבוגרים באותה תקופה ככלי לשליטה בילדים.

מכיוון שמונטסורי רצתה לנטרל את השפה הזו, היא בחרה במילה "עבודה" "work" לגבי הלמידה המשחקית עם האביזרים, ולכן לא נאמר לילד "ללכת לשחק" אלא "להתחיל לעבוד",כך היא איפשרה לילדים להרגיש בעלי מעמד, להרגיש כמו מבוגרים. היא נמנעה מלהשתמש בדימויים של פיות ושדונים כדי לא לפגוע ברצון הפנימי של הילד ולגרום לו לפעול מתוך מניפולציה של הפחדה או פיצוי על התנהגות טובה או רעה שבסופה יקבל פרס או עונש. מטרתה היתה לנטרל את השימוש "הרע" בעולם זה ולהרחיק את הילדים ממושגים שיכולים לעורר בהם מניפולציות.

ד"ר מונטסורי היתה מודעת לעולם הפנטזיה אצל הילדים ונתנה לו כבוד והכלה. מתוך הבנה זו, היא עודדה ללמד ילדים על תחומים שהם מאוד רחבים, היא הבינה שלילדים יהיה קל לדמיין וממש לראות בעיני רוחם את המפץ הגדול , את מעמקי האוקיינוס וכל היצורים שחיים שם, את כוכבי הלכת, הם, כך הבינה יכולים לחיות את הידע הזה באופן כל כך אמיתי מפתח ומיוחד אשר משלב את כל החושים. היא לא התכחשה אל דמויות פנטזיה כמו מפלצות ,שדונים, פיות וכו' או טענה שאין להם מקום בהתפתחות הילד. אלא נמנעה מלהתשתמש בעולם הפנימי הזה ככלי לשליטה.

היום אנו נמצאים בתקופה של שיח שונה עם ילדים, של מודעות אחרת, של מעמד ילד אחר. לכן ההימנעות מחיבור אל עולם הפנטזיה או ההגדרה של "הצעת משחק" מגיעה ממקום שונה מאשר באותה התקופה בה הגישה התפתחה ולכן ההימנעות ממושגים אלו אינם קריטיים, בנוסף מונטסורי כן איפשרה לילדים להיכנס אל עולמות הדמיון והמשחק גם בזמן "שעבדו" בפינות הלמידה ונתנה לרוח היצירתית שבהם להופיע בדרכים שונות שטבעיות להם יחד עם אביזרי הלמידה שפיתחה וכך קיבלו הילדים עוד דרגת ידע בלתי מודעת אשר מתקיימת ברמה השרירית ומכינה אותם ללמידה מופשטת.

ד"ר מונטסורי שמה לב לפרטים הקטנים ביותר במטרה להעצים את היחס אל הילדים והעקרונות המובילים בגישתה אל הילדים מופיעים שוב שוב בדרכים שונות- כנות, קבלה, כבוד, הכלה, הקשבה. גם סביב משחקי הדמיון והפנטזיה ואין מאושרת ממני על גילוי הידע הזה.

מה דעתכם?






Comentarios


bottom of page