פינת שלום ולמה היא הפינה הכי חשובה בכל מרחב שאתם מעצבים

מריה מונטסורי הקדימה את זמנה בהרבה מובנים, תקופת החיים שלה אשר היתה רוויה במלחמות, הביאה אותה להבנה שילדים וחינוכם לשלום, הוא הסיכוי הטוב ביותר עבור העולם שלנו.

בחינוך המונטסורי ישנו דגש גדול על אופן השיח מול הילדים, אל הילדים, בין מבוגרים אם כצוות ואם אל ההורים, ההדרכה מצד הצוות אל ההורים בשיח שלהם בינם לבין עצמם בבית, אל הילד, אל האנשים מסביב.

הדרך בה אנו מדברים ונוהגים אחד כלפי השני מובילה לאווירה של רוגע, שלווה ושלום או לאווירה של לחץ, התגוננות ומאבק.

השיח החיצוני שלנו כמבוגרים, יוביל לשיח הפנימי של הילד עם עצמו ועם הילדים והמבוגרים סביבו ולכןף נירצה ללמד את הילדים שיח מכיל, קשוב לרגש ולסביבה.

פינת שלום היא מרחב שהיום כמעט בכל מקום אפשר למצוא. אבל לא תמיד מתייחסים אליה בשם זה.

יש שקוראים לה פינת שקט, פינת רוגע, פינת קריאה וכדו'

בכל המקרים נמצא פינה ובה שטיחון , פופים, כריות , ספרים ולעיתים משחקי קופסא

אז מה ההבדל בין הפינות האלו לפינת השלום?

פינת השלום היא באמת פינה של שקט ורוגע.

בפינת השלום אנחנו מכוונים לכך שהילד יתחבר אל עצמו ואל הרגשות שלו - יעשה שלום עם הפנימיות שלו ועם הסביבה.

פינת השלום היא מקום שילדים ניגשים אליו כשהם צריכים לדבר על משהו שקרה בינהם - אפשר להגדיר את זה כגישור, כשפת האימגו, תקשורת מקרבת ,SEL ועוד.

בסוף זו הלמידה של שיח ריגשי, פתירת קונפליקטים, הכלה מחילה וכל מה שעולה בראשכם.

איך נעצב את הפינה?

• שטיחון

• פופים או שולחן עם כיסאות

• אגרטל קטן עם פרחים אמיתיים שהילדים מחליפים מים או עציץ שהילדים משקים

• תאורה עדינה (מנורת מלח זה נהדר)

• קריסטלים זה תוספת מעולה, מלבד היופי שלהם המגע בהם והצבעים שלהם מאוד מרגיעים ילדים.

• קלפי רגשות, אפשר קלפי מדיטציה ונשימות, קלפי חיות או כל דבר שמחבר אל הגוף והרגש.

• נוצות וכדורי קוצים כאלו שניתן להעביר במגע על הגוף .

יש חוקים מסביב לפינה?

אם יש חוק מאוד מאוד חשוב , הוא זה : לא להפוך את הפינה למקום שהוא פרס.

פינת השלום היא פינה שהילדים מאוד אוהבים להגיע אליה, והרבה פעמים כשרוצים לשלוט באנרגיה הקבוצתית קל לנו להשתמש בפינה כהתנייה:

" אם לא תסיימו את המשימה לא תוכלו לשבת בפינת השלום"

"אם לא יהי שקט, אף אחד לא יגש לשם"

"אם לא תנקו, לא תוכלו להשתמש"

פינת השלום היא פינה נגישה תמיד ברגע שנאפשר לילדים ללכת לשם באמת מתוך צורך פנימי, נקבל המון אינפורמציה שיכולה לתת לנו כלים לשיח אישי, לתצפית, להבנה של עולמו הפנימי של הילד ומתוך כך לעבודה האישית מולו ואיתו.

כן כדאי שיהיו חוקים בסיסיים מסביב לפינה לגבי האופן שבו מתנהגים בה, כאלו שחשובים לכם כמבוגרים מובילים וגם כאלו שהגעתם אליהם יחד עם הילדים-

מותר לשבת בנחת

מותר לגעת בקריסטלים ולהניח בעדינות

מותר להזיז כריות ולהשאיר פינה מסודרת כשנצא ממנה

אם ילד כבר שם, נשאל אם אפשר להצטרף ואם לא מתאים לו, אז נאפשר פרטיות

פינת השלום, מאפשרת לנו להתחיל ולהנחיל שיח מסויים ושונה במרחב שלנו. כאשר שני ילדים רבים, הם יכולים לגשת אל הפינה ולדבר על מה שקרה- בליווי של מבוגר או של ילד שיכול לגשר.

כאשר ילד עצוב, נעלב כועס הוא ניגש אל הפינה ואנו וגם אחרים בסביבה מבינים שמשהו קורה עכשיו עם הילד.

הפינה תעודד הבנה של עולם הרגשות בין הילד לעצמו ולסביבתו , וכך לאט נראה איך האווירה הזו והחוקים מפינה זו, מתחילים לחלחל אל מרחבים אחרים והופכים להתנהלות הרגילה בכל מקום ואף מחוץ לבית הספר או לבית שלנו.

אתם משתמשים בפינה כזו?

נשמח לראות תמונות ולקבל ממכם טיפים נוספים