איך נגיע לשקט במרחב הלימודי לפי מונטסורי

שקט הוא עולם שלם

ועניין השקט במסגרות החינוך הוא נושא מורכב, במיוחד בימים אלו שכולם מסביב מוצפים.

גם בבית הילדים של מונטסורי היה עיסוק סביב השקט, אך מונטסורי כמו שרק היא יודעת, הצליחה לראות גם בנושא השקט כלי התפתחותי לימודי עבור הילדים.

בספר "סודות הילדות" מריה מונטסורי מתארת כיצד נולד משחק השקט מתוך רגע של התבוננות על תינוק בכיתה, והשיח שהתעורר מסביבו על השקט והשלווה שבו.

היא כתבה:

"השקט של היצור הקטן הדהים אותי, ורציתי שהילדים יחלקו את תחושתי.

ראו, אמרתי, הוא לא משמיע קול.

ובצחוק הוספתי, הביטו כמה בשקט הוא נשאר ... אף אחד מכם לא היה יכול להישאר בשקט כך.

להפתעתי ראיתי מתיחות יוצאת דופן בילדים שהביטו בי.

נראה היה כאילו הם מקשיבים לי בשקיקה, וחשו עמוק כל מה שאמרתי.

ואז הנשימה שלו, המשכתי, כמה רכה היא. אף אחד מכם לא היה יכול לנשום כפי שהוא נושם, מבלי להוציא קול ...

הילדים, מופתעים ודוממים, עצרו את נשימתם.

באותו רגע היה שקט יוצא דופן.

תקתוק השעון, שלרוב לא היה ניתן לשמוע, הפך למורגש.

נראה היה כאילו התינוק הביא עימו אווירה של שקט אשר אינה קיימת בחיים הרגילים."(מריה מונטסורי, סודות הילדות, פרק 7)

מתוך החוויה הזו המציאה מונטסורי "משחק"

שהוא פעילות חברתית-חינוכית

ומטרתה ללמד ילדים ריכוז, שליטה עצמית והתבוננות פנימית דרך חוויית השקט.

מונטסורי ראתה בשקט כלי שבעזרתו אפשר לסייע לילדים לפתח את היכולת להקשיב לסביבה, לשלוט בעצמם ולהתבונן פנימה.

היא הבחינה שכאשר ילדים מוזמנים לשקט מתוך כבוד, ולא מתוך כפייה, נוצר רגע קסום של ריכוז קבוצתי, תחושת הרמוניה ויכולת להתבונן בעצמי ובקבוצת השווים .

מונטסורי הדגישה את ערך השקט כסביבה המטפחת התפתחות רגשית, חברתית וקוגניטיבית.

בהמשך הספר מתארת מונטסורי את הדרך בה המשחק התפתח:

"בתחילה עודדנו את הילדים לשבת בשקט בכיתה ולהקשיב לשמותיהם הנקראים בלחש מרחוק, הם היו צריכים להגיע אל המורה בלי להשמיע אף צעד"

(מריה מונטסורי, סודות הילדות)

.

"ב-1930 כתבה מונטסורי שמשחק השקט מביא בהדרגה משמעת של רוגע והארה פנימית" (The Importance and the Nature of the Silence Game, AMI Communications)

כמו כן היא מתארת את המשחק כמסייע להסבת תשומת הלב לעולם עדין ועמוק יותר, ולהעלאת המודעות הקבוצתית לרוגע ושליטה עצמית.

ישנן דרכים שונות לשחק את משחק השקט ואתם יכולים להתאים את הדרך הנכונה למרחב שלכם( בסוף הפוסט צירפתי את השלבים הנלמדים בהכשרה מקצועית )

במהלך משחק השקט, כל המשתתפים מתבקשים לשבת בשקט מוחלט לאורך זמן מה שנקבע מראש. לא מדברים, לא צוחקים ואפילו לא משמיעים קולות לא רצוניים כמו עיטוש. כל ילד שמשמיע קול נפסל מהסבב, עד שנשאר שחקן אחד שמצליח להיות בשקט לאורך כל הזמן.

בגרסאות מסוימות ניתן לנסות להצחיק אחרים על ידי הבעות פנים, אך אסור מגע פיזי. המשחק נפוץ בגני ילדים, בכיתות וגם בנסיעות, ומשמש ככלי לעידוד ריכוז אישי וקבוצתי, התמדה ושליטה עצמית פיזית ורגשית.

בעזרת המשחק כיוונה מונטסורי לכך שניצור הדגמה שבה שקט איננו עונש, אלא מקור להנאה, שלווה ועוצמה פנימית. הוא מקדם פיתוח כישורים חברתיים, יכולת הקשבה, חיבור לעצמי וקבלת הנחיות מתוך רצון ולא מתוך כפייה. מונטסורי ראתה במשחק השקט הזדמנות לתרגול הפסקה, התבוננות, חיזוק אווירה קבוצתית ולימוד בלתי אמצעי של כבוד הדדי וקשב.

עוד הסיקה מונטסורי שהילדים רגישים לא רק לשקט אלא גם לקריאה החרישית בלב השקט, ושיש ערך חינוכי עמוק בכך שהקבוצה כולה מתרכזת, מתבוננת בשקט ורוכשת שליטה עצמית מתוך חוויה ולא מתוך שכר ועונש

איך נשחק את משחק השקט? אלו השלבים:

*איסוף הילדים בישיבה שקטה במעגל או במקום מסודר ונוח.

*הצגת המשחק כ-"אנחנו הולכים ליצור יחד שקט - כל אחד מאיתנו יהיה כל-כך שקט, עד שאי אפשר יהיה להרגיש שהוא נוכח".

*הדגמה של ישיבה שקטה ורפויה (לעיתים בעיניים עצומות) על ידי המבוגר, הזמנה לילדים להצטרף לשקט.

*שמירה על שקט לזמן קצוב, עד שהמדריך מתחיל לקרוא בשקט, בלחישה, את שמות הילדים; כל ילד מתבקש להגיע אל המדריך בשקט, בזה אחר זה.

*לבסוף, כשכולם הצטרפו - מודיעים על סיום המשחק, אפשר לעודד שיתוף חוויות בקצרה.

בנימה אישית: אל תיבהלו אם בהתחלה יהיה יותר רעש משקט, זהו תהליך. זמן השקט לאט לאט יגדל.

אפשר לנסות לעזור לילדים בהתחלה עם התמקדות בצליל חיצוני כמו ציוץ ציפורים, או תיקתוק השעון, או הנשימות שלהם.. או לחכות לשמוע אם המדריך לוחש את שמם..

לאט לאט החיבור אל השקט עצמו יגיע.

תנסו וספרו לנו מה עובד לכם